תנ"ך על הפרק - שמות כד - צרור המור

תנ"ך על הפרק

שמות כד

74 / 929
היום

הפרק

בניית המזבח, הקרבת הקרבנות, כריתת ברית עם ה', משה עולה לקבל את הלֻחֹת

וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואל משה אמר עלה אל ה'. כבר פירשתי זאת הפרשה בפרשת וישמע יתרו כי כל זה היה במ"ת. ולפי שלא פירש שם ענין הזבחים בא לפרשם כאן. ואמר ויבן מזבח ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים ויקח משה חצי הדם. בחכמתו. או כמאמרם ז"ל שבא מלאך וחלק הדם מחצה במחצה. ושם פירשתי כל הענין הזה של נעשה ונשמע עיי"ש. אח"כ אמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל. שהיו מוכנים לנבואה. ויראו את אלהי ישראל. והשיגו בהשגתם ב' חלקים. איך היתה השגחת הש"י בעליונים ובתחתונים שהכל נשפע מסבתו. וזהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. שזה כנגד השגחת השפלים כאומרו והארץ הדום רגלי. וכן ראו השגה שניה בענייני העליונים. וזהו וכעצם השמים לטוהר. איך היו מתנועעים השמים וכל צבאם בסבתו ולרגלו. ואמר וכעצם השמים לטוהר. לרמוז שהיתה השגתם מבולבלת ובלתי שלמה בסבת האור הגדול של בהירות השמים. כי זאת היא סבת מניעת האור כדאמרינן באותו מלך ששאל לרבי פלוני שיראהו אלוהו. והוציאו בתקופת תמוז וא"ל שישא עיניו ויראהו. וכשנשא עיניו לשמים הכהו מאור השמש בעיניו ולא יכול לראות. וא"ל אם באחד ממשמשיו הקטנים לא תוכל להביט כ"ש בו יתברך. ולכן אמר בכאן למיעוט השגתם וכעצם השמים לטוהר. אבל במשה אמר נגש חל הערפל אשר שם האלהים: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. הנרצה אצלי בזה הוא כי אלו הראשונים היו יותר מוכנים. ולכן ויראו את אלהי ישראל כפי הבנתם. אבל אל אצילי בני ישראל הם נערי בני ישראל והבכורות. לא שלח להם ידו ונבואתו. לפי שלא היו מוכנים כ"כ. ולכן ויחזו את האלהים במחזה שהוא השגה קטנה. ובראשונים אמר ויראו. וההבדל ביניהם כהבדל שיש בין תרגום ללשון הקדש. ולכן אמר בהם ויחזו את האלהים בחזיון לילה ולא נבואה. וזהו לא שלח ידו ונבואתו. כמו היתה עלי יד ה'. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל על ולא חלו בה ידים. ולא שריין בה נביאיא להתנבא. ואמר שישראל היו ראוים לעונש יותר חמור מעונש סדום. לפי שהם היו מותרין מהנביאים השכם ושלוח ולא שמעו. אבל סדום לא חלו בה ידים ונביאים להזהיר להם. ובפירוש איכה הארכתי בזה. וכן אמר בכאן לא שלח ידו. לא שלח נבואתו אליהם. ולכן ויחזו את האלהים במחזה ולא במראה. ויאכלו וישתו. זה יורה על מיעוט השגתם. לרמוז שלא היו נהנין מזיו השכינה. אבל היו צריכין אכילה ושתיה להעמיד עצמם. ואולי גם כן יכנסו הזקנים בכלל אצילי בני ישראל. כי אהרן נדב ואביהו היו יותר ראוים לנבואה מהזקנים. והם ראו כבוד אלהי ישראל. אבל האחרים כולם שהם אצילי בנ"י. שהם הזקנים שנאצלו מישראל. לא זכו לזאת ההשגה אלא ויחזו את האלהים. ולכן אמר בהם ויאכלו וישתו. כי אם היתה השגתם שלימה. לא היו צריכין מאכל אלא זיו השכינה. כדכתיב ואתה מחיה את כולם. שפירושו אתה מחיה ומזין לכולם. ולכן משה עמד בהר ארבעים יום בלא אכילה ושתיה. שהיה נהנה ואוכל לחם אבירים מזיו השכינה. ולכן כשראה השם יתברך מיעוט השגתם והכנתם. אמר למשה עלה אלי ההרה אתה לבדך. ואתנה לך את התורה ולא להם. כי אני חשבתי שיהיה להם כח לסבול. ואחר שאינו כן עלה אלי ההרה: ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה המקום. אצל מחנה ישראל. בענין שמשם יביאו לכם מאכל ומשתה. אחר שאין אתם יכולים לסבול ולעמוד בלא אכילה. ויעל משה לבדו אל ההר. וחתם המאמר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. לפי שהוא היה יכול לסבול וליהנות מזיו השכינה בלי מאכל ומשתה. אבל האחרים נשארו למטה לאכול ולשתות כפי כחם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך